קרן | תדרים
מאמנת נוירופידבק · כפר יחזקאל והוד השרון

כשמדברים על הפרעת קשב, חושבים לרוב על המבחן הגדול, על שיעורי הבית, על הריכוז במצגת בעבודה. אבל מי שחי עם הפרעת קשב יודע שהיא לא נמדדת באירועים הגדולים. היא נמדדת ב”דברים הקטנים”. המפתחות שאבדו שוב. הפגישה שנשכחה. הכביסה שנשארה במכונה יומיים. ההודעה שלא חזרה אליה במייל החשוב.

כל דבר קטן בפני עצמו נראה זניח. אבל הם מצטברים, יום אחר יום, שבוע אחר שבוע, ויוצרים תחושה כרונית של “אני לא עומד בקצב”. זאת ההשפעה האמיתית של הפרעת קשב על החיים: לא בכישלון אחד גדול, אלא בעומס המתמשך של אינסוף שברים קטנים.

ובמקום שבו רוב האנשים רואים פיזור, אני רוצה להראות לכם מה באמת קורה מאחורי הקלעים, ואיך אפשר להחזיר שליטה לחיים היומיומיים. גם של ילדים, וגם של מבוגרים.

8 תחומים
בחיי היומיום שבהם הפרעת קשב משאירה את חותמה,
וכל אחד מהם דורש גישה אחרת.

למה היומיום הופך לאתגר: פערים בתפקודים הניהוליים

הפרעת קשב היא לא רק קושי להתרכז. במרכזה עומד פער בתפקודים הניהוליים של המוח. אלו הכישורים שאחראים על תכנון, סדרי עדיפויות, ניהול זמן, ויסות רגשי, זיכרון עבודה והתחלת משימות. הקורטקס הקדם מצחי, שאחראי על כל אלה, עובד אצל אנשים עם הפרעת קשב בעצמה נמוכה יותר.

התוצאה: דברים שלרוב האנשים קורים אוטומטית, אצל מי שיש לו קשב דורשים מאמץ מודע. לזכור להוציא את הכביסה, להעריך כמה זמן ייקח להגיע, לעבור ממשימה למשימה בלי ליפול לרשתות החברתיות באמצע. כל פעולה כזאת היא יחידת אנרגיה ניהולית, ולמי שיש פחות ממנה, היומיום מרגיש כמו לרוץ מרתון בכל יום.

זה לא עניין של רצון, של בגרות או של “פשוט להתאמץ יותר”. זה עניין נוירולוגי. וכשמבינים את זה, אפשר להפסיק להאשים את עצמנו או את הילדים שלנו, ולהתחיל לבנות סביבה שעובדת איתנו ולא נגדנו.

8 תחומי חיים שבהם הפרעת קשב פוגעת, ומה עוזר בכל אחד

ההמלצות הבאות מתבססות על איך שהמוח באמת עובד עם הפרעת קשב, ועל מה שאני רואה שוב ושוב עוזר בקליניקה.


1

שגרת הבוקר

הבוקר הוא הזמן הכי קשה. צריך לקבל החלטות, להעיר ילדים, להתארגן ולצאת בזמן, וכל זה לפני שהמוח באמת התעורר. אצל מי שיש לו הפרעת קשב, הבוקר הופך בקלות לכאוס של “איפה המפתחות” ו”שכחתי לחתום בלוז”.

פתרון: להכין את הכל בלילה הקודם. תיק, בגדים, ארוחת בוקר על השולחן, מפתחות בקערה ליד הדלת. כך הבוקר הופך לרצף פעולות, לא לסדרת החלטות.

2

בית הספר והלימודים

ילדים עם הפרעת קשב משקיעים יותר מאמץ באותה משימה לימודית, ולעיתים קרובות מקבלים ציון נמוך יותר. זה מתסכל ומוריד מוטיבציה. הפער בין הידיעה לבין היכולת להוציא אותה למבחן יוצר תחושה כרונית של “אני לא מספיק חכם”.

פתרון: פירוק משימות ליחידות של 15 דקות, הפסקות תנועה ביניהן, וטיימר ויזואלי שמראה כמה זמן נשאר. הזמן צריך להיות גלוי, לא מופשט.

3

העבודה והקריירה

מבוגרים עם הפרעת קשב מספרים שוב ושוב על אותו דפוס: מבריקים בפרויקטים שמעניינים אותם, נתקעים במשימות אדמיניסטרטיביות שגרתיות. דוחות, מיילים, פגישות עוקבות, ניהול זמן בין מטלות, כל אלה הופכים לאתגר עצום, גם אצל אנשים מבריקים בתחומם.

פתרון: בלוקי זמן קבועים ביומן למשימות הניהוליות (למשל יום שלישי 9:00 עד 10:00 הוא “זמן מיילים”). מה שלא קורה במסגרת, לא יקרה.

4

ניהול הבית והמשק

כביסה שעוברת מהמכונה למייבש למייבש בחזרה למכונה. כלים בכיור שצוברים גובה. סופרמרקט שנדחה כי הרשימה לא מוכנה. ניהול בית דורש הרבה החלטות קטנות, וזה בדיוק מה שמוח עם קשב מתקשה בו.

פתרון: רוטינות קבועות במקום החלטות יומיות. יום ראשון כביסה, יום שני סופר, יום שלישי כלים. המוח לא צריך להחליט, רק לבצע.

5

מערכות יחסים וזוגיות

שכחת ימי הולדת, התפרצויות רגשיות, קושי להקשיב עד הסוף, נסיגה כשמשעמם. כל אלה משפיעים על הקרובים אלינו. בני זוג של אנשים עם הפרעת קשב לעיתים חווים תסכול שנדמה להם שלא נשמעים או שלא חשובים מספיק.

פתרון: שיחה פתוחה על המנגנון, לא רק על ההתנהגות. תזכורות ביומן לדברים חשובים. הקשבה פעילה עם משוב חזרה (“אני שומע שאת אומרת…”).

6

ניהול זמן

“איך זה שכל הזמן אני מאחר?” אנשים עם הפרעת קשב חווים את הזמן אחרת. הם מעריכים שמשימה תיקח 10 דקות וזה לוקח שעה. הם מתחילים להתארגן ברגע שהיו אמורים לצאת. תחושת הזמן עצמה מעוותת, וזה לא חוסר אכפתיות.

פתרון: לקבע שעון גלוי בכל חדר, להוסיף 50 אחוז זמן לכל הערכה (“אם נדמה לי 20 דקות, אכין 30”), ולקבוע התראות מקדימות.

7

ניהול כספים

חשבוניות שנשכחות, מנויים שלא בוטלו, רכישות אימפולסיביות שמתחרטים עליהן למחרת, מסים שדוחים עד הרגע האחרון. ניהול פיננסי דורש סבלנות לטווח ארוך ועיכוב סיפוקים, שני דברים שמוח עם קשב מתקשה בהם.

פתרון: אוטומציה. הוראת קבע לכל מה שאפשר, התראות אוטומטיות מהבנק על חיובים, “כלל 24 השעות” לפני רכישות מעל סכום מסוים.

8

טיפול עצמי ובריאות

שינה לא סדירה, ארוחות מדולגות או מאוחרות, פעילות גופנית שמתחילים שבוע ונוטשים. הטיפול בעצמנו דורש עקביות לאורך זמן, וזה תחום שהוא הכי פחות “דחוף” ולכן הראשון שנדחק הצידה.

פתרון: לחבר הרגלי בריאות לעוגנים קיימים. “אחרי השן בבוקר 5 דקות תנועה”. “אחרי הצהריים בעבודה כוס מים שנייה”. הרגל שמתחבר להרגל אחר נדבק טוב יותר.


הצטברות העומס: כשהקטן הופך לגדול

כל אחד מהתחומים האלה לבדו נראה ניתן לניהול. אבל החיים לא קורים תחום אחרי תחום. הם קורים בבת אחת. בוקר עמוס, יום עבודה דחוס, ילדים שצריך לאסוף, קניות, ארוחת ערב, שיעורי בית, ובסוף היום עוד צריך להתקלח ולישון.

כשהתפקודים הניהוליים מוגבלים, העומס הזה לא מתחלק יפה. הוא נערם. וזאת בדיוק הסיבה שאנשים עם הפרעת קשב כל כך מותשים בסוף היום, גם אם “לא עשו שום דבר מיוחד”. הם השקיעו פי שניים אנרגיה ניהולית כדי להגיע לאותו מקום שאחרים מגיעים אליו בקלות.

איך באמת מחזירים שליטה

הטכניקות שתיארנו עוזרות לנהל את היומיום, אבל הן לא משנות את המוח שיוצר את הקושי מלכתחילה. בשביל זה צריך להתערב במקור, ברמה הנוירולוגית.

נוירופידבק מאמן את המוח לחזק את התפקודים הניהוליים שעומדים בבסיס היומיום: ויסות קשב, התחלת משימות, גמישות מחשבתית, זיכרון עבודה. חיישן EEG מודד את פעילות המוח בזמן אמת, ומסך מותאם מתקדם רק כשהמוח עובד בדפוס הרצוי. אחרי 20 עד 40 אימונים המוח לומד לשהות יותר זמן במצב הזה גם לבד. התוצאה ביומיום: פחות שכחה, פחות התפרצויות, יותר התחלות והשלמות. זה לא קסם, זה אימון של המערכת שבונה את שאר ההרגלים.

ולסיום, דבר חשוב לזכור: הפרעת קשב היא לא חוסר אופי או חוסר מאמץ. היא דרך שונה שבה המוח עובד. כשמבינים את זה, מפסיקים להילחם בעצמנו, ומתחילים לבנות סביבה ושגרה שעובדות לטובתנו. גם אצל ילדים, וגם אצל מבוגרים, החיים יכולים להיות פחות תזזיתיים, יותר ניהוליים, ויותר מספקים.

רוצים לדעת אם נוירופידבק יכול לעזור לכם או לילד שלכם?

שיחת ייעוץ קצרה, בלי התחייבות

לתיאום שיחה