קרן | תדרים
מאמנת נוירופידבק · כפר יחזקאל והוד השרון

תמיד חשבתם שאתם פשוט עצלנים. שאתם לא מספיק ממושמעים, לא מספיק רציניים, לא מספיק “בוגרים”. ראיתם איך אחרים מסיימים פרויקטים בזמן, מגיעים לפגישות מסודרים, עומדים ברצונות שלהם, ואתם תמיד מצאתם את עצמכם מאחור, עם המון רעיונות מבריקים ופחות מדי שיש להציג עליהם.

ואז יום אחד מישהו אומר לכם משפט, או אתם קוראים מאמר, או הילד שלכם מקבל אבחנה, ופתאום משהו נופל לכם לראש. הסיפור שלכם, של כל החיים, מסתדר אחרת. לא עצלות, לא חוסר אופי, לא בעיה מוסרית. מוח שעובד אחרת, וכל השנים הסתדרתם איתו לבד, בלי שאף אחד יסביר לכם איך.

אני רוצה לדבר אתכם על הפרעת קשב אצל מבוגרים. איך היא נראית באמת, למה היא לא תמיד מאובחנת בילדות, ומה אפשר לעשות עכשיו, כשאתם כבר יודעים.

75%
מהמבוגרים עם הפרעת קשב לא אובחנו אף פעם.
הם פשוט למדו לחיות עם זה, לרוב במחיר גבוה.

למה לא אבחנו אתכם בילדות

ההפרעה הזו תוארה במשך עשרות שנים בעיקר אצל ילדים, וגם שם בעיקר אצל בנים שזרקו כיסאות בכיתה. אם הייתם בשקט, חלמתם בהקיץ, סיימתם את העבודה ברגע האחרון אבל סיימתם, מערכת החינוך פספסה אתכם בקלות.

במיוחד אם אתם נשים. הפרעת קשב אצל בנות באה לרוב כסוג שאינו היפראקטיבי. הן לא קופצות בכיתה, הן בוהות בחלון. הן לא מסבכות, הן מאבדות את הציוד פעם בשבוע. הן לא מקבלות הפניה לאבחון, הן מקבלות פתק על הספה ש”היא חולמנית”.

ואז בגיל מבוגר, כשהחיים מצריכים תכנון, ארגון, ניהול כסף, גידול ילדים, ושמירה על מערכות יחסים, הקושי הופך לבלתי אפשרי להחביא. דווקא אז מתחיל הספק בעצמכם, הדיכאון, החרדה, ולפעמים גם השימוש בחומרים שעוזרים להתרכז.

איך זה באמת נראה אצל מבוגרים

הפרעת קשב אצל מבוגרים לא תמיד נראית כמו זאת של ילדים. היא מתחפשת, ולוקח שנים לזהות אותה. הנה הסימנים שאתם יכולים להכיר בעצמכם.


1

דחיינות שמרגישה כמו שיתוק

אתם יודעים מה צריך לעשות. אתם רוצים לעשות את זה. אתם אפילו מבינים שעדיף לעשות עכשיו ולא בלילה. ובכל זאת, פשוט לא מתחילים. זו לא בחירה, זה המוח שמתקשה להפעיל את המנגנון של “להתחיל”. המאמץ לפתוח את הקובץ או לחייג שיחה מרגיש פיזית בלתי אפשרי.

לא עצלות. זה נקרא Executive Dysfunction, וזה הסימן המרכזי של הפרעת קשב בבגרות.

2

היפר-פוקוס שאתם לא יכולים לשלוט בו

כשמשהו מעניין אתכם, אתם נעלמים בו לשעות. שוכחים לאכול, שוכחים פגישות, שוכחים את הילדים. ואז לעבודה אדמיניסטרטיבית משעממת אתם לא מסוגלים להקדיש 10 דקות. זה לא חוסר משמעת, זה מוח שמופעל רק על ידי גירוי חזק או עניין רגשי, ולא יודע להתחיל ללא אחד מהם.

היפר-פוקוס הוא מטבע עם שני צדדים: מתנה למשימות שאתם אוהבים, מלכודת לאחריות שאתם דוחים.

3

קושי כרוני בניהול זמן

אתם תמיד חושבים שמשהו ייקח 20 דקות וזה לוקח שעתיים. או להפך. אתם עומדים בזמן, אבל רק תחת לחץ של הרגע האחרון. אתם מאחרים גם כשאתם יוצאים מוקדם. הזמן עבורכם הוא לא קו ישר, אלא משהו מעוות שקשה לתפוס.

מבוגרים עם הפרעת קשב חווים את הזמן כ”עכשיו” או “לא עכשיו”. אין באמצע.

4

רעש פנימי שלא נגמר

המוח שלכם רץ כל הזמן. מחשבה רודפת מחשבה, רעיון קופץ באמצע משימה אחרת, אתם נזכרים פתאום במשהו שהיה לפני 10 שנים. בלילה זה גרוע במיוחד, ואתם לא מצליחים להירדם כי המוח לא נכבה. גם בשיחות, אתם שומעים את הצד השני, אבל גם 5 דברים אחרים שרצים ברקע.

זה נקרא Cognitive Hyperactivity. ההיפראקטיביות לא נעלמה, היא פשוט עברה פנימה.

5

רגישות יתר רגשית ודחיית דחייה

ביקורת קטנה הופכת לשלם. שיחה מטרידה עם בן זוג גורמת לכם להרגיש ימים שאתם נכשלים בכל דבר. תחושת דחייה, גם דמיונית, מטלטלת אתכם. זה לא חולשה, זה רכיב נוירולוגי שנקרא Rejection Sensitive Dysphoria, נפוץ מאוד אצל מבוגרים עם קשב.

אתם לא דרמטיים. הוויסות הרגשי שלכם פועל בעצימות שונה, וזה ניתן ללמידה.

6

זיכרון עבודה חלש

נכנסתם לחדר ושכחתם למה. שמעתם רשימה של 3 דברים והבאתם אחד. כתבתם רשימת קניות, השארתם אותה בבית. אתם פוגשים אדם חדש, ובסיום השיחה כבר לא זוכרים את השם שלו. זה לא דמנציה ולא חוסר עניין, זה זיכרון עבודה שלא מחזיק את המידע מספיק זמן בלי תמיכה חיצונית.

אפליקציות תזכורות, פתקים, ושעון בשעון: לא חולשה, אלא רובוט תמיכה שהמוח שלכם צריך.

7

תחושה שאתם חיים מתחת לפוטנציאל

אתם יודעים שיש בכם הרבה. רואים את זה ברגעים מסוימים, כשמשהו מצליח לכם פלאים. אבל ברקע יש תחושה כרונית שאתם לא ממש מגיעים לאן שיכולתם. אנשים אומרים לכם “את כל כך מוכשרת, למה לא…”, ואתם לא יודעים מה לענות, כי גם אתם שואלים את עצמכם את אותה שאלה.

הפוטנציאל קיים, מה שחסר הוא תשתית נוירולוגית שתאפשר לו לבוא לידי ביטוי באופן עקבי.

8

אסטרטגיות הישרדות מתישות

במשך השנים פיתחתם מאות טריקים כדי להתפקד. רשימות מורכבות, אזעקות, להישאר ער עד הבוקר כדי לסיים, להבטיח לעצמכם פרסים, לבקש מבני משפחה להזכיר לכם. זה עובד, אבל זה מתיש. אתם מוציאים על תפקוד בסיסי כפול אנרגיה ממה שאחרים מוציאים, וזו אחת הסיבות הכי נפוצות לשחיקה.

אם אתם מותשים בסוף יום עבודה רגיל, זה לא בגלל שאתם חלשים. זה בגלל שאתם רצים מרתון בכל יום.


מה לעשות מכאן

הצעד הראשון, גם אם לא ניגש לאבחון רשמי, הוא לחדש את הסיפור שאתם מספרים לעצמכם. אתם לא עצלנים. אתם לא חסרי משמעת. אתם הסתדרתם 30 או 40 שנה עם מוח שדורש פי שניים מאמץ על כל משימה, ועשיתם את זה לרוב לבד. זה כשלעצמו עדות לחוזק, לא לחולשה.

הצעד השני הוא לבחור איך אתם רוצים להתמודד. אבחון מקצועי על ידי פסיכיאטר או נוירולוג נותן בהירות, ולעיתים מאפשר טיפול תרופתי שעוזר מאוד למבוגרים רבים. טיפול CBT ייעודי להפרעת קשב נותן כלים פרקטיים. מאמן ADHD יכול לבנות אתכם שגרה מותאמת.

נוירופידבק הוא גישה משלימה שעובדת ישירות עם המוח עצמו. חיישן EEG מודד פעילות מוחית בזמן אמת, ומשחק על המסך מתקדם כשהמוח עובד בדפוס של ריכוז וויסות. עבור מבוגרים עם הפרעת קשב, האימון מחזק את הקורטקס הקדם מצחי, מאזן את גלי המוח, ומאפשר למוח ללמוד לשהות במצב של פוקוס יותר זמן באופן עצמאי. אחרי 20 עד 40 אימונים השינוי לרוב מורגש גם ביומיום, ללא תרופות.

אבל הדבר החשוב ביותר הוא לזכור: גילוי שיש לכם הפרעת קשב בגיל מבוגר זה לא תווית, זה הסבר. ההסבר הזה לבד יכול לשנות את היחס שלכם לעצמכם, לעבר שלכם, ולעתיד שלכם. אתם פתאום מבינים למה דברים מסוימים היו קשים כל כך, ולמה אחרים דווקא הלכו לכם בקלות שאחרים לא הבינו.

אתם לא צריכים להמשיך להסתדר לבד. יש כלים, יש שיטות, ויש קהילה שלמה של מבוגרים שגילו את עצמם מאוחר, ועברו לחיים שמותאמים למוח שלהם, לא נגדו.

חושבים שאתם עם הפרעת קשב? בואו לבדוק

מיפוי מוח QEEG נותן תמונה אובייקטיבית של איך המוח שלכם פועל

לתיאום מיפוי מוח