הוא לא רוצה ללמוד
הוא לא רוצה להכין שיעורים
הוא לא מתמיד בחוגים
בא לו רק לבהות במסכים כל הזמן ולא לעשות כלום.
את אלו ואחרים אני שומעת מהורים על בסיס יומיומי,
ותנו לי להגיד לכם –
זה לא בגלל שהילד עצלן, לא מתעניין או עושה לכם ולעצמו דווקא
בפשטות, זה כתוצאה מהפרעת הקשב וריכוז שלו
בואו נבין למה ואיך זה קורה ומה אפשר לעשות:
המוח ומוטיבציה
מוטיבציה היא היבט מרכזי בהתנהגות האנושית, מושפעת ישירות משילוב מורכב של נוירוטרנסמיטרים במוח.
מסרים כימיים שמשפיעים על רצונותינו, מניעים את פעולותינו ומאפשרים לנו להתמקד במטרות.
בהקשר של ADHD (הפרעת קשב וריכוז), הבנת תפקידם של הנוירוטרנסמיטרים במוטיבציה חשובה במיוחד,
שכן ילדים ואנשים עם ADHD נתקלים לעיתים קרובות בקשיים במוטיבציה
וקשיים אלו מתרחשים כתוצאה מההפרעה עצמה, ממבנה המוח ומפעילות המוח של הילד.
נוירוטרנסמיטור – דופמין
דופמין, המכונה לעיתים "נוירוטרנסמיטר התגמול," הוא אחד המתווכים הכימיים המרכזיים המעורבים במוטיבציה.
הוא משתחרר כשאנו חווים הנאה או מצפים לתגמול, ומחזק התנהגויות חיוביות.
אצל אנשים עם ADHD, קיימת לרוב דיס רגולציה / חוסר במערכת הדופמין, מה שעלול לגרום לקושי לשמור על מוטיבציה למשימות שאינן מספקות תגמול מידי.
נוירוטרנסמיטר – נוראדרנלין
נוראדרנלין קשור קשר הדוק לדופמין ומשחק תפקיד חשוב בעוררות, קשב ומוטיבציה. הוא מסייע לנו להישאר ערניים וממוקדים, בעיקר במצבים מאתגרים או חדשים.
אצל אנשים עם ADHD, חוסר איזון ברמות הנוראדרנלין עלול להוביל לקשיים בשמירה על מוטיבציה, במיוחד עבור משימות שאינן מגרות מבחינה חושית.
נוירוטרנסמיטר – סרוטונין
לסרוטונין, הידוע בעיקר בשל תפקידו בוויסות מצב הרוח, יש גם השפעה על המוטיבציה. הוא מסייע בשליטה בדחפים ויכול להשפיע על היכולת לדחות סיפוקים – מרכיב קריטי במוטיבציה לטווח הארוך.
חוסר איזון בסרוטונין עלול לתרום לאתגרים במוטיבציה אצל אנשים עם ADHD, במיוחד בנוגע להתמדה בהתנהגות מכוונת מטרה.
נוירוטרנסמיטר – גלוטמט וגאבא
גלוטמט, הנוירוטרנסמיטר המעורר העיקרי במוח, משתתף בתהליכי למידה וזיכרון, החשובים לשמירה על מוטיבציה לאורך זמן. גאבא, הנוירוטרנסמיטר המעכב העיקרי, מסייע באיזון פעילות המוח ובוויסות תגובות לחץ. שני אלו משפיעים על מצבים מוטיבציוניים באופן עקיף.
משמעות ההבנה של מערכות אלו
הבנה של תפקוד הנוירוטרנסמיטרים מאפשרת פיתוח טיפולים ממוקדים יותר לחיזוק מוטיבציה.
טיפולים תרופתיים לרוב מתמקדים במערכות הדופמין והנוראדרנלין ונותנים פתרון למספר שעות ביום לילדים – בשעות בית הספר.
אולם הפרעת הקשב אינה מסתיימת עם סיום בית הספר ומלווה את הילד לשעות שאחרי,
כשעם הגיל עולות דרישות בית הספר ולילד יש צורך בשעות לימוד נוספות בשעות אחה"צ והערב
ללא מוטיבציה
והתרופה כבר אינה נותנת מענה שלם לדרישות מערכת החינוך
או לדרישות המערכות שמגיעות בשלבי החיים הבאים כבוגר.
ילדים שאינם מטופלים תרופתית חיים במאבק אינסופי מול מוטיבציה שאינה מספיקה על מנת לקדם אותם בקצב הנדרש
בתוספת לקשב לקוי, תזמון לקוי, היפראקטיביות ואימפולסיביות.
אבל המוטיבציה נובעת לא רק מהשפעות נוירוטרנסמיטרים, אלא גם מאזורי מוח מסוימים הפועלים יחד כדי להניע התנהגות מכוונת מטרה.
אזורי מוח שמעורבים במוטיבציה
מסלול הדופמין המזולימבי ("מסלול התגמול")
מסלול זה מתחיל באזור ה-VTA (ventral tegmental area) ומגיע לגרעין האקומבנס (nucleus accumbens).
האקומבנס חשוב במיוחד בעיבוד תגמול וחיזוק התנהגויות. אצל אנשים עם ADHD, שינויים במסלול זה יכולים לגרום לרגישות מופחתת לתגמולים.
במילים אחרות:
דופמין מופרש במוח במצבי עונג והצלחה, כחלק ממערכת תגמול וחיזוק טבעית שפועלת אצל כולנו במוח על מנת לעזור לקדם אותנו אל המטרה אליה אנחנו רוצים להגיע.
זוהי מערכת להגברת המוטיבציה לפעולה באופן טבעי.
אצל ילד עם הפרעת קשב המערכת הזאת אינה פועלת באופן חלק
יש קצר במסלול הדופמין בשל מחסור בדופמין
במהלך אימון נוירופידבק אנחנו מייצרים אצל הילד הצלחה מבוקרת כשהוא משחק משחקי מחשב באמצעות חיישן נוירופידבק.
וההצלחה הזאת גורמת לוויסות פעילות המוח ולייצור דופמין
ובכך לשיפור המוטיבציה ולשיפור בהפרעת הקשב בכלל.
אזורים נוספים במוח שמעורבים בתהליך המוטיבציה:
הקורטקס הפרה-פרונטלי (PFC)
אזור זה אחראי לתפקודים ניהוליים כמו הצבת מטרות, תכנון והתמקדות במטרות לטווח ארוך. אצל אנשים עם ADHD, תפקוד מופחת ב-PFC עלול להסביר את הקשיים בעיכוב תגובות ובוויסות מוטיבציה.
הקורטקס הצינגולרי הקדמי (ACC)
ה-ACC משלב תהליכים קוגניטיביים ורגשיים, ומשחק תפקיד בקבלת החלטות המבוססות על מאמץ. אצל אנשים עם ADHD, תפקוד לקוי של ה-ACC עשוי לתרום לקושי לשמור על מוטיבציה במטלות הדורשות מאמץ מתמשך.
האמיגדלה וההיפוקמפוס
האמיגדלה משפיעה על המוטיבציה דרך עיבוד רגשות וחיבורם למטרות. ההיפוקמפוס תומך בזיכרון ומסייע לנו ללמוד מתגמולים קודמים. שינויים בתפקוד שני אזורים אלו עלולים להשפיע על שמירה על מוטיבציה לאורך זמן.
גרעיני הבסיס
גרעינים אלו משתתפים ביצירת הרגלים ובהפיכת פעולות ממונעות להתנהגויות אוטומטיות. אצל אנשים עם ADHD, תפקוד לקוי באזורים אלו עלול להקשות על יצירת שגרות התומכות במטרות לטווח הארוך.
הצעות לטיפול:
נוירופידבק: טכנולוגיה מתקדמת המאפשרת ויסות ישיר של פעילות מוחית ועובדת ישירות על מערכת התגמול במוח – על מסלול הדופמין.
אימוני קוגניציה: חיזוק תפקודי הקורטקס הפרה-פרונטלי לשיפור שליטה עצמית והתנהגות מכוונת מטרה.
התערבויות התנהגותיות: חיזוק התנהגויות חיוביות לניצול הפלסטיות של מסלול התגמול.
