הפרעת קשב וריכוז (ADHD) היא הפרעה נוירו-התפתחותית המאופיינת בדפוסים מתמשכים של חוסר קשב, היפראקטיביות ואימפולסיביות הפוגעים בתפקוד או בהתפתחות. המהדורה החמישית של מדריך האבחנות הפסיכיאטריות (DSM-5), שפורסם על ידי האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית, מספקת את הקריטריונים הנפוצים ביותר לאבחון ADHD בארצות הברית ובמדינות רבות נוספות.
DSM-5 מגדיר שלוש צורות עיקריות של ADHD:
- חוסר קשב בולט.
- היפראקטיביות ואימפולסיביות בולטות.
- שילוב של שני אלו
קריטריונים להפרעת קשב וריכוז עם חוסר קשב בולט:
כדי לאבחן, יש להימצא לפחות שישה מהסימפטומים הבאים (או חמישה אצל בני 17 ומעלה) למשך שישה חודשים לפחות:
- לעיתים קרובות מתעלם מפרטים או עושה טעויות חסרות זהירות.
- מתקשה לעיתים קרובות לשמור על ריכוז במשימות או פעילויות משחק.
- לעיתים קרובות אינו מקשיב כאשר פונים אליו ישירות.
- אינו מבצע משימות ואינו משלים מטלות למרות שהוסבר לו כיצד.
- מתקשה לעיתים קרובות בארגון משימות ופעילויות.
- נמנע ממשימות הדורשות מאמץ מנטלי ממושך או אינו מעוניין בהן.
- מאבד חפצים הדרושים למשימות או לפעילויות.
- מוסח לעיתים קרובות על ידי גירויים חיצוניים.
- שוכח לעיתים קרובות משימות יומיומיות.
קריטריונים להפרעת קשב וריכוז עם היפראקטיביות ואימפולסיביות בולטות:
כדי לאבחן, יש להימצא לפחות שישה מהסימפטומים הבאים (או חמישה אצל בני 17 ומעלה) למשך שישה חודשים לפחות:
- מתנועע או מקיש בידיים או רגליים לעיתים קרובות.
- עוזב את מקומו במצבים שבהם מצופה ממנו להישאר ישוב.
- רץ או מטפס במקומות שאינם מתאימים לכך.
- אינו מצליח לשחק בשקט או להשתתף בפעילויות פנאי שקטות.
- לעיתים קרובות נמצא בתנועה, כאילו מונע על ידי מנוע.
- מדבר ללא הפסקה.
- עונה תשובות לפני שהשאלה הסתיימה.
- מתקשה להמתין לתורו.
- מפריע או מתערב לעיתים קרובות לשיחות או פעילויות של אחרים.
דרישות נוספות:
- מספר סימפטומים הופיעו לפני גיל 12.
- הסימפטומים מופיעים בשתי סביבות או יותר (למשל, בבית ובבית הספר).
- קיימות ראיות לכך שהסימפטומים מפריעים לתפקוד החברתי, האקדמי או התעסוקתי.
- הסימפטומים אינם מוסברים טוב יותר על ידי הפרעה נפשית אחרת.
הנחיות אבחון ADHD לפי ICD-11
המהדורה ה-11 של סיווג המחלות הבינלאומי (ICD-11), שפותחה על ידי ארגון הבריאות העולמי (WHO), מציעה קווים מנחים חלופיים לאבחון ADHD. למרות הדמיון לקריטריונים של DSM-5, ל-ICD-11 יש מאפיינים ייחודיים, והוא נפוץ יותר במדינות רבות מחוץ לארצות הברית.
ב-ICD-11, ADHD מסווגת תחת "הפרעות נוירו-התפתחותיות", והיא מוגדרת כדפוס מתמשך של חוסר קשב ו/או היפראקטיביות-אימפולסיביות שיש לו השפעה שלילית ישירה על התפקוד האקדמי, התעסוקתי או החברתי.
מאפיינים מרכזיים של חוסר קשב לפי ICD-11:
- קושי לשמור על ריכוז.
- חוסר ארגון.
- חוסר התמדה.
- נטייה להסחות דעת.
מאפיינים מרכזיים של היפראקטיביות ואימפולסיביות לפי ICD-11:
- פעילות יתר של המוטוריקה.
- קושי להישאר ישוב לאורך זמן.
- תחושת אי-שקט פנימי.
- דיבור מופרז.
- קושי להמתין לתור.
- נטייה להפריע או לקטוע אחרים.
הבדלים בין ICD-11 ל-DSM-5:
- מספר סימפטומים: בניגוד ל-DSM-5, ה-ICD-11 אינו מציין מספר מינימלי של סימפטומים לצורך אבחון. הוא מתמקד בדפוסי התנהגות ובהשפעתם על התפקוד.
- גיל הופעת הסימפטומים: ה-ICD-11 מציין שהסימפטומים בדרך כלל מופיעים בילדות או בגיל ההתבגרות, אך אינו מציין גיל מדויק לתחילת ההפרעה.
מאפיינים נוספים לפי ICD-11:
ה-ICD-11 כולל:
- חוסר קשב דומיננטי.
- היפראקטיביות-אימפולסיביות דומיננטיות.
- צורה משולבת.
הנחיות ה-ICD-11 מדגישות את הצורך להתחשב בגורמים תרבותיים ובנורמות התפתחותיות בעת האבחון. כמו כן, חשוב לשלול גורמים אפשריים אחרים לתסמינים, כמו הפרעות נפשיות אחרות, מצבים רפואיים או שימוש בחומרים מסווגים לאבחון ADHD לפי ICD-11:
- הצגת חוסר קשב דומיננטית.
- הצגת היפראקטיביות-אימפולסיביות דומיננטית.
- הצגה משולבת (חוסר קשב והיפראקטיביות-אימפולסיביות).
בנוסף, ה-ICD-11 מספק מסווגים לגבי מועד הופעת ההפרעה:
- הופעה בילדות (הסימפטומים מופיעים במהלך הילדות).
- הופעה בבגרות (הסימפטומים מתחילים להופיע בבגרות).
הבדל משמעותי מ-DSM-5:
ה-ICD-11 מאפשר אבחנה של הופעה בבגרות, כלומר הכרה בכך שלחלק מהפרטים הסימפטומים לא מופיעים באופן משמעותי עד גיל ההתבגרות או הבגרות. גישה זו מאפשרת גמישות רבה יותר באבחון ADHD במהלך כל מחזור החיים.
הנחיות ה-ICD-11 מדגישות את החשיבות של התחשבות בגורמים תרבותיים ובנורמות התפתחותיות בעת קביעת אבחנה. כמו כן, הן מדגישות את הצורך לשלול גורמים אפשריים אחרים לתסמינים, כמו הפרעות נפשיות נוספות, מצבים רפואיים או שימוש בחומרים.
