תני לו לנוע לפני שתדברי איתו על כלום

לפני שיעורי בית, לפני ארוחה, לפני שאת שואלת “איך היה היום”, תני לו 15-20 דקות של תנועה חופשית. קפיצות, ריצה בגינה, קפיצה על טרמפולינה, כל דבר שמוציא אנרגיה מהגוף.

ארוחת ביניים ממשית, לא חטיף

רמת סוכר נמוכה היא דלק לפיצוצים. לא חטיף, לא ממתק, אלא משהו שמחזיק, עם חלבון. ביצה קשה, גבינה, אגוזים, חומוס. זה לא קטן, זה קריטי.

שקט תחילה, אפילו 5 דקות

אל תדברי איתו מיד. תני לו להיכנס, לשים את התיק, לנשום. ילדים עם קשב צריכים זמן מעבר. אם אתם נכנסים לשיחה ישירות מהדלת, את כבר מפסידה.

לוח אחר הצהריים קבוע, בגובה העיניים

ילדים עם אימפולסיביות מתקשים עם “מה עכשיו”. הוויכוח על הסדר, מה לפני מה, שואב כוח ויוצר חיכוך מיותר. לוח ויזואלי קבוע, תמונות או מילות מפתח, מסיר אותך מהמשוואה.

אמרי פחות, הראי יותר

כשהמוח של הילד בעומס, שפה ארוכה לא נקלטת. “תוציא את הפלאפון, תשב, תפתח את המחברת, תעשה שיעורים” זה ארבע הוראות שנשמעות כמו רעש.

“קודם… ואחר כך…” במקום “לא”

“לא” הוא הטריגר הכי מהיר לפיצוץ. “קודם שיעורים, ואחר כך מסך” שומר על אותה גבול אבל ללא תחושת חסימה. המוח שומע “ואחר כך” ומרפה קצת.

תזהי את הסימנים לפני הפיצוץ

כל ילד מראה סימנים לפני שמגיע לסף. אחד מתחיל לדבר מהיר, אחר מתחיל ללעוס שפה, שלישי הופך שקט מדי. כשלומדים את הסימן הספציפי שלו, יש חלון של 2-3 דקות לפני הפיצוץ.

תנסחי בחיוב מה שאת רוצה, לא מה שאסור

“אל תצעק” מגיע למוח כ”תצעק”. המוח מעבד ציוויים בלי “אל”.

אחד על אחד, 10 דקות ביום

ילדים עם קשב ואימפולסיביות מקבלים הרבה תיקונים. “תפסיק”, “תכנס”, “למה עשית את זה”. מה שהם מקבלים פחות זה קשר נקי ללא מטרה.

את גם צריכה להיות מלאה

זה לא טיפ לילד. זה טיפ לך.

כשאת מגיעה ריקה לאחר הצהריים, כל פיצוץ שלו הופך לפיצוץ שלך. כשיש לך רזרבה, גם אם קטנה, שתיכם מצליחות לעבור את השעה הזו.