הקריטריונים לאבחון ADHD: מה באמת מחפשים, ולמה זה לא רק שאלון
קרן | תדרים · 8 דקות קריאה
הרבה הורים ומבוגרים מגיעים אליי עם אותה שאלה. “איך אני בכלל יודעת אם זה ADHD?” הם שואלים. “מילאנו שאלון, קיבלנו ציון, אבל מה זה אומר?” “המורה אמרה שכדאי לבדוק. הרופא רושם תרופה. אבל מה בודקים בעצם?”
הקריטריונים לאבחון הפרעת קשב וריכוז (ADHD) הם לא רשימה שרירותית. הם תוצאה של עשרות שנות מחקר קליני, והם בנויים כדי לזהות תבנית התנהגותית שיש לה משמעות תפקודית אמיתית בחיים. שני המדריכים העיקריים שהעולם הקליני עובד איתם הם DSM-5 של איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי, וICD-11 של ארגון הבריאות העולמי.
במאמר הזה נעבור על מה שמחפשים באבחון, איך הקריטריונים נראים בפועל, ולמה ההבחנה ביניהם חשובה גם להורים וגם למבוגרים שמנסים להבין את עצמם.
מהילדים בעולם עומדים בקריטריונים של DSM-5 ל-ADHD,
וכ-2.5% מהמבוגרים. זו לא תופעה נדירה, וזו גם לא אבחנה שמחלקים בקלות.
מה הקריטריונים באמת מודדים
טעות נפוצה היא לחשוב שאבחון ADHD מחפש את עצם הקושי בריכוז. כולנו לפעמים מתקשים להתרכז, כולנו לפעמים פועלים בלי לחשוב, וכולנו לפעמים שוכחים. הקריטריונים מחפשים משהו אחר.
הם מחפשים תבנית קבועה. כלומר, לא אירוע בודד, אלא דפוס שחוזר על עצמו לאורך זמן. הם מחפשים פגיעה תפקודית. כלומר, הקושי גורם נזק ממשי בבית הספר, בעבודה, בקשרים. והם מחפשים אוניברסליות. כלומר, הקושי מופיע ביותר ממקום אחד בחיים, לא רק בכיתה ולא רק מול מחשב.
בלי שלושת המרכיבים האלה, אין אבחנה. עם שלושתם, יש סיפור קליני שמצדיק התערבות.
הקריטריונים: 7 קטגוריות שצריך להכיר
הנה הקטגוריות העיקריות שצוות מאבחן עובר עליהן, גם לפי DSM-5 וגם לפי ICD-11. כל אחת מהן בודקת זווית אחרת של אותה תבנית.
סימפטומים של חוסר קשב
DSM-5 מציג רשימה של 9 סימפטומים. צריכים להופיע לפחות 6 מהם בילדים, או לפחות 5 במבוגרים מעל גיל 17, באופן עקבי. בין הסימפטומים: קושי לעקוב אחר הוראות, נטייה לפספס פרטים, התחמקות ממשימות שדורשות מאמץ מנטלי ממושך, איבוד חפצים, הסחה קלה, ושכחה בפעילויות יומיומיות.
סימפטומים של היפראקטיביות ואימפולסיביות
גם כאן 9 סימפטומים, אותה דרישה מספרית. בין הסימפטומים: תנועתיות יתר, קושי לשבת בשקט, דיבור מוגזם, מענה לשאלות לפני שהושלמו, התקשות להמתין בתור, וקטיעה של אחרים. אצל מבוגרים זה לרוב פחות גופני ויותר תחושת אי-שקט פנימית.
גיל הופעה
הסימפטומים חייבים להופיע לפני גיל 12 לפי DSM-5. ICD-11 דומה בעיקרון אבל גמיש יותר. הסיבה: ADHD היא הפרעה נוירו-התפתחותית, כלומר היא נמצאת שם מהילדות, גם אם זוהתה רק בבגרות. מבוגר שמאובחן ב-40 צריך להראות שהקושי היה איתו תמיד, גם אם לא שמו לו אז שם.
משך הסימפטומים
צריכים להופיע ברציפות לפחות 6 חודשים. זה לא אומר אבחנה אחרי שבוע גרוע בעבודה או חודש לחוץ אחרי לידה. הדרישה הזו מסננת תגובות זמניות לאירועי חיים, לחץ, חוסר שינה או דיכאון, מהתבנית הקבועה של ADHD.
פגיעה תפקודית
הקריטריון הזה הוא הקריטי ביותר, וגם הכי מוזנח כשממלאים שאלון לבד. הסימפטומים חייבים לפגוע בתפקוד במשמעות אמיתית: ציונים שלא משקפים יכולת, פיטורים חוזרים, קשיים זוגיים, חוסר יכולת לסיים פרויקטים. בלי פגיעה, יש תכונה. עם פגיעה, יש הפרעה.
הופעה ביותר מסביבה אחת
הסימפטומים חייבים להופיע לפחות בשתי סביבות, למשל בית ובית ספר, או עבודה ובית. ילד שמרוכז מצוין בבית ולא מתפקד רק בכיתה אולי מתמודד עם בעיה אחרת, למשל קושי חברתי או למידה. הדרישה הזו מבטיחה שמדובר במאפיין של האדם, לא תוצר של סביבה בודדת.
שלילת אבחנות אחרות
הסימפטומים לא מוסברים טוב יותר על ידי הפרעה אחרת. דיכאון, חרדה, הפרעות שינה, בעיות בבלוטת התריס, ולעיתים גם טראומה, יכולים לגרום לקושי בריכוז שנראה בדיוק כמו ADHD. הצוות המאבחן בודק את כל אלה לפני שחורץ אבחנה.
DSM-5 מול ICD-11: מה ההבדלים
שני המדריכים מתארים את אותה הפרעה, אבל יש כמה הבדלים חשובים שכדאי להכיר.
מספר סימפטומים: DSM-5 דורש מספר מינימלי מדויק (6 בילדים, 5 במבוגרים). ICD-11 מתמקד יותר באופי הקליני של ההפרעה ובהשפעתה על התפקוד, פחות בספירת סימפטומים.
גיל הופעה: DSM-5 קובע גיל 12 כסף. ICD-11 דורש שהסימפטומים יופיעו “בשלב מוקדם של ההתפתחות” בלי לקבע מספר מדויק, וזה גמיש יותר לסיטואציות שבהן הילדות לא תועדה היטב.
סיווגי משנה: שני המדריכים מבחינים בין הצגה דומיננטית של חוסר קשב, הצגה דומיננטית של היפראקטיביות-אימפולסיביות, והצגה משולבת.
למה זה חשוב להבין את הקריטריונים
הבנה של הקריטריונים נותנת שלושה דברים. היא מאפשרת ציפיות מציאותיות מהאבחון. אם הצוות לא בדק את כל הקריטריונים, חסר משהו. היא נותנת שפה משותפת. כשמבוגר מבין ש”היפראקטיביות פנימית” היא קריטריון מוכר, הוא לא מרגיש שהוא ממציא. והיא מקלה לזהות אם יש מה שעדיין כדאי לבדוק. אבחון ש”זרק” ציון בלי לכסות פגיעה תפקודית או סביבות מרובות, לא היה אבחון שלם.
בסופו של דבר, הקריטריונים האלה לא נועדו לתייג אנשים. הם נועדו לזהות תבנית שיש לה משמעות אמיתית בחיים, ולפתוח דלת לעזרה מדויקת. הבנה שלהם היא הצעד הראשון.
רוצים מיפוי QEEG שמשלים את האבחון הקליני?
בקליניקה שלנו בכפר יחזקאל והוד השרון מבצעים מיפוי מוחי שמראה את התשתית הביולוגית של הקשב.
