קרן | תדרים
מאמנת נוירופידבק · כפר יחזקאל והוד השרון

הרבה הורים מגיעים אליי עם אותה תחושה: “קיבלנו אבחנה של הפרעת קשב, התחלנו טיפול, ויש שיפור בריכוז, אבל יש עוד משהו שלא מסתדר”. הילד עדיין מתקשה להירדם בלילה. הוא בוכה לפני בית הספר בלי סיבה ברורה. יש לו פתיל קצר במיוחד, או דווקא הוא נסגר ולא רוצה לדבר.

אני רוצה להגיד לכם משהו שחשוב להבין: הפרעת קשב מעטים שהיא מגיעה לבדה. ברוב המקרים, ה-ADHD מתלווה לעוד קושי או שניים, ולפעמים השני הוא זה שגורם ליותר סבל ביומיום. כשמזהים את ההפרעות הנלוות מוקדם, אפשר לטפל בהן יחד, והשיפור הוא הרבה יותר משמעותי.

במאמר הזה אעבור איתכם על ההפרעות הנפוצות שמתלוות ל-ADHD, איך לזהות אותן, ולמה חשוב להתייחס לתמונה השלמה ולא רק לקשב.

60-80%
מהאנשים עם הפרעת קשב יש לפחות הפרעה נלווית אחת,
ולכשליש מהם יש שתיים או יותר.

למה המוח של ADHD פגיע יותר להפרעות נלוות

זה לא צירוף מקרים שהפרעת קשב באה לעיתים קרובות עם קושי נוסף. יש לזה הסבר נוירולוגי ברור.

1. ויסות שיבושי: המוח של אנשים עם ADHD מתקשה לווסת את עצמו: לא רק קשב, אלא גם רגשות, שינה, ותגובות לגירויים. כשמערכת הוויסות עובדת על חצי הילוך, היא פגיעה גם בתחומים אחרים. ילד שמתקשה לעצור מחשבה טורדנית באמצע שיעור, מתקשה לעצור גם מחשבה טורדנית של חרדה בלילה.

2. רמות נוירוטרנסמיטרים לא יציבות: דופמין ונוראדרנלין משחקים תפקיד מרכזי גם בקשב וגם במצב הרוח. כשהאיזון מופר, התוצאה לא רק קושי בקשב, אלא גם תנודות במצב רוח, תחושת רעב לגירויים, וקושי לחוות סיפוק רגוע.

3. עומס חוויות שליליות מצטבר: ילדים עם ADHD שומעים יותר ביקורת, נכשלים יותר במשימות יומיומיות, ומתמודדים עם תסכול חברתי. עם השנים העומס הרגשי הזה יוצר בעצמו קרקע פורייה לחרדה, דיכאון, או תחושת ערך עצמי נמוכה.

4. גנטיקה משותפת: מחקרים מראים שהפרעת קשב חולקת בסיס גנטי עם חרדה, דיכאון, ו-OCD. במשפחה שבה יש ADHD, יש סיכון מוגבר גם להפרעות הנלוות, גם בלי קשר ל-ADHD עצמו.

ההפרעות הנלוות הנפוצות שכדאי להכיר

הנה ההפרעות שאני רואה הכי הרבה אצל הילדים ובני הנוער שמגיעים אליי לאבחון או לאימון נוירופידבק. לכל אחת יש סימנים אופייניים שכדאי להורים להכיר.

1

חרדה

הפרעה נלווית הכי נפוצה: עד 50% מהילדים ו-30% מהמבוגרים עם ADHD סובלים גם מהפרעת חרדה. זה יכול להתבטא כחרדה כללית (דאגות לגבי הכל), חרדה חברתית, חרדת פרידה, או פחדים ספציפיים.

סימני אזהרה: סירוב ללכת לבית הספר, כאבי בטן בבקרים, קושי להירדם בגלל מחשבות, שאלות חוזרות “מה אם…” לגבי העתיד.

2

דיכאון

פוגע בכ-20-30% מהאנשים עם ADHD, ובמיוחד אצל מתבגרים. אחרי שנים של “אתה לא מנסה מספיק” ושל כישלונות חוזרים, נבנית תחושה של “אני לא מצליח לעולם”. הדיכאון יכול להופיע כעצב, אבל גם כאדישות, חוסר עניין בפעילויות אהובות, או רגזנות מתמדת.

סימני אזהרה: הילד שמפסיק לעשות דברים שאהב, שינה רבה מדי או מועטה מדי, אמירות כמו “אין טעם” או “אני לא שווה”.

3

הפרעת התנגדות מתגרה (ODD)

כ-40-60% מהילדים עם ADHD סובלים גם מ-ODD: דפוס של מצבי רוח כועסים, התנהגות מתריסה, ויכוחים תכופים עם דמויות סמכות. חשוב להבין: זה לא “ילד רע”, זה ילד עם קושי ויסות רגשי שמתבטא דרך עימותים.

סימני אזהרה: ויכוחים יומיים על כל דבר קטן, סירוב פעיל למלא בקשות, האשמת אחרים בטעויות שלו, אובדן עצביים תכוף.

4

הפרעה טורדנית כפייתית (OCD)

פחות שכיחה אבל קיימת אצל כ-15-20% מהמטופלים. ה-OCD מתבטא במחשבות חוזרות שאי אפשר להפסיק (כפייתיות) ובהתנהגויות שאמורות להרגיע אותן (טקסים). אצל ילדים עם ADHD זה לפעמים מסווה כ”קושי בריכוז”, כי הילד באמת לא מצליח להתרכז: המחשבה הטורדנית גוזלת את כל המשאבים.

סימני אזהרה: בדיקות חוזרות (האם נעלתי, האם כיביתי), פחד מלכלוך מוגזם, סדרי טקסים שאי אפשר לדלג עליהם, צורך בסימטריה.

5

הפרעות שינה

כ-50% מהילדים ו-70% מהמבוגרים עם ADHD סובלים מהפרעת שינה כלשהי. המוח של ADHD מתקשה “לכבות”: המחשבות ממשיכות לרוץ גם כשהגוף עייף. התוצאה: קושי להירדם, יקיצות לילה, או שעון ביולוגי מאחר (להתעורר בבוקר זה ייסורים). חוסר שינה מחמיר כל סימפטום אחר של ADHD.

סימני אזהרה: לוקח שעה ויותר להירדם, ערות בלילה, התעוררות תשושה גם אחרי שעות שינה רבות, סיוטים תכופים.

6

לקויות למידה

כ-30-50% מהילדים עם ADHD סובלים במקביל מלקות למידה: דיסלקציה (קושי בקריאה), דיסקלקוליה (קושי במתמטיקה), או דיסגרפיה (קושי בכתיבה). זאת לקות נפרדת מ-ADHD, אבל קל לפספס אותה כי הקושי בקשב מסביר חלק מההתנהגות. אבחון נפרד חשוב, כי הטיפול שונה.

סימני אזהרה: פער גדול בין רמת השפה הדבורה לכתובה, היפוך אותיות מעבר לגיל הצפוי, התחמקות עקבית ממקצוע אחד ספציפי.

7

הפרעות שימוש בחומרים

סיכון מוגבר במתבגרים ומבוגרים עם ADHD לא מטופל: עד 25% נמצאים בסיכון גבוה לפתח בעיה עם אלכוהול, סמים, או ניקוטין. הסיבה נוירולוגית: המוח מחפש דרכים להעלות דופמין באופן מהיר. דווקא טיפול נכון ב-ADHD מקטין משמעותית את הסיכון, לא להפך.

סימני אזהרה במתבגרים: שינוי פתאומי בחברים, ירידה בלימודים אחרי תקופה יציבה, חוסר עניין בכל דבר שלא נותן ריגוש מיידי.

8

חוסר ויסות רגשי (Dysregulation)

זה לא תמיד מוגדר כהפרעה נפרדת בספרים, אבל מופיע ברוב המכריע של המקרים: תגובות רגשיות עוצמתיות יותר ממה שהמצב מצדיק, התקפי זעם או בכי שמגיעים פתאום, קושי להירגע אחרי שהתעצבן. זה מתיש את הילד ואת המשפחה.

סימני אזהרה: 0 ל-100 ב-3 שניות על דבר קטן, התקף בכי שנמשך 40 דקות על תסכול קל, קושי להתנחם גם אחרי שהבעיה נפתרה.

למה חשוב לטפל בכל ההפרעות יחד

הרבה הורים מתחילים בטיפול ב-ADHD בלבד, ומופתעים שאחרי שיפור ראשוני, חלק מהקשיים נשארים או אפילו מחמירים. הסיבה: כשמטפלים רק בקשב, ההפרעות הנלוות נשארות באוויר, וממשיכות להשפיע על התפקוד, הביטחון, ואיכות החיים.

טיפול שמתייחס לתמונה השלמה משיג תוצאות הרבה יותר טובות. לדוגמה: ילד עם ADHD וחרדה שמקבל רק טיפול בקשב, ישפר את הריכוז אבל ימשיך לסבול מכאבי בטן בבקרים. ילד עם ADHD ולקות למידה שלא מאובחנת, יתאמץ פי שלושה והכישלון יחמיר את הביטחון העצמי שלו. ילד עם ADHD והפרעת שינה שלא מטופלת, יקבל פחות תועלת מכל טיפול אחר כי המוח שלו פשוט עייף.

נוירופידבק פועל ברמה הבסיסית של ויסות המוח, ולכן הוא מספק מענה רחב יותר ממה שהורים מצפים. כשמאמנים את המוח לווסת את עצמו טוב יותר: גם הקשב משתפר, גם תגובות החרדה רגועות, גם השינה איכותית יותר, וגם תנודות מצב הרוח יורדות. החיישן EEG מודד את הפעילות בזמן אמת, ומשחק על המסך מתקדם כשהמוח עובד בדפוס הרצוי. אחרי 20 עד 40 אימונים, הילדים מדווחים על שיפור לא רק בקשב, אלא בכל מערכת הוויסות שלהם.

אם אתם מזהים אצל הילד שלכם סימנים של כמה מההפרעות שתיארתי, חשוב שתדעו: אתם לא מגזימים, ואתם לא מדמיינים. התמונה המלאה היא לא רק “הפרעת קשב”. אבחון מקצועי מקיף, שבודק גם את הקשב וגם את הקשיים הרגשיים והלימודיים שמסביב, הוא הצעד הראשון לטיפול שבאמת עוזר.

רוצים לדעת אם נוירופידבק יכול לעזור לילד שלכם?

שיחת ייעוץ קצרה, בלי התחייבות

לתיאום שיחה