הילד לא נרדם, ובבוקר הוא לא מתפקד:
מה באמת קורה שם

עשר וחצי בלילה. שנת הלימודים כבר בעיצומה, הילד קם מחר בשש וחצי, והוא עדיין ער. לא בוכה, לא מתווכח, פשוט ער. יוצא לשתות, נזכר במשהו שהוא חייב לספר לכם, קם לחפש משהו בתיק. ואתם, אחרי יום שלם, יושבים בסלון ומחשבים כמה שעות שינה נשארו לו.

ואז מגיע הבוקר. הוא לא קם, ואם קם, הוא זומבי. בגן או בבית הספר הוא לא בקשב, מפריע יותר, מתפוצץ מהר יותר. המורה מדווחת שהוא לא מרוכז, ואף אחד לא מחבר את זה לעשר וחצי בלילה.

אם זה מה שקורה אצלכם בשבועות האחרונים, שווה לדעת שזה לא עקשנות ולא חוסר משמעת. אצל ילדים עם קשיי קשב יש לזה מנגנון פיזיולוגי מדויק, והוא ניתן לשינוי.

מה באמת קורה שם בערב

הגוף שלנו מקבל את הפקודה להירדם משעון פנימי שמפריש חומר בשם מלטונין. אצל חלק גדול מהילדים עם הפרעת קשב ההפרשה הזאת מתחילה מאוחר יותר מאשר אצל בני גילם, לעיתים בכשעה ואף יותר. במילים פשוטות: בשעה שבה אתם מכריזים “לישון”, הגוף שלו עוד לא קיבל את ההודעה בכלל.

ובמקביל קורה עוד דבר. המוח הקשבי מתקשה להוריד הילוך. במקום שפעילות המוח תרד לקראת השינה, היא נשארת גבוהה, והילד שוכב במיטה עם ראש שממשיך לרוץ: מחשבות, תסריטים, משפטים מהיום. הרבה ילדים מתארים את זה בדיוק כך, “אני לא מצליח לכבות את המוח”.

ומכאן נוצר מעגל: שינה קצרה פוגעת ביכולת הקשב למחרת, קשב פגוע מקשה על היום כולו, יום קשה מייצר ערב עמוס ולחוץ, וערב כזה מרחיק עוד יותר את ההירדמות. זו הסיבה שסידור השינה הוא אחד הדברים היעילים ביותר שאפשר לעשות לילד עם קשיי קשב, עוד לפני שנוגעים בשום דבר אחר.

שגרת הערב שעובדת: הסבב האחרון

המטרה היא לא “להשכיב מוקדם יותר”, כי זה בדיוק מה שלא עובד. המטרה היא לתת לגוף רצף אותות עקבי, באותו סדר, כל ערב, כדי שהשעון הפנימי ילמד להקדים את עצמו. הנה מבנה שאני ממליצה עליו להורים, והוא מתאים לרוב הגילים:

מה עוד כדאי לדעת

הרצף הוא החלק השביר

רוב ההורים שאני מדברת איתם לא מתקשים להבין מה צריך לעשות בערב. הם מתקשים להחזיק את זה שלושה שבועות ברציפות, כשכולם עייפים ואף אחד לא זוכר אם אתמול הייתה מקלחת לפני או אחרי הפתק. וברגע שהרצף נשבר, הגוף חוזר לשעון הישן.

בדיוק בשביל זה בנינו את ניצוצות, כלי אימוני לילדים עם הפרעות קשב וריכוז: שגרת הערב מפורקת לצעדים שהילד מסמן בעצמו, כל צעד מזכה בניצוצות באותו רגע, והרצף נשמר בלי שאתם צריכים להיות זה שמזכיר בכל פעם. במקום ויכוח על “כיבית מסך?”, יש רשימה שהילד עובר עליה לבד.

השורה התחתונה

שעה של שינה שחוזרת לילד היא לא רק שעה. היא בוקר אחר, יום לימודים אחר, וערב שמתחיל במקום טוב יותר. ולכן, אם יש דבר אחד שכדאי לסדר בחודש הראשון של שנת הלימודים, זה הסבב האחרון של הערב.

הילד שלכם לא מסרב לישון. השעון שלו פשוט מכוון אחרת, והמשימה שלנו היא לעזור לו לכוון אותו מחדש, לאט ובעקביות.